פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

ש. בכיבוש הגרמני כשהיית בגריבוב, הצלחתם לשמור על הדת?
ת. כן, אנחנו שמרנו כמעט הכל, רק לא היה מנין. בית הכנסת לא היה קיים. זאת אומרת היה קיים אבל לא יכלו להתפלל בבית כנסת. אנחנו התפללנו במקומות סתר. דווקא בבית שלנו, שאנחנו היינו גרים בסמטה כזו, אז אצלנו היו מתפללים כל יום, כל יום ויום. דווקא מולנו היו גרים נוצרים שהיו תמיד מאד אנטישמיים. אבל אף פעם לא קרה שיגידו משהו. הבית השני שפעם לא התפללו אצלנו, רק אצל השני, אז שברו את השמשות, ואצלנו לא.

ש. היו יהודים שהלשינו עליהם בגלל זה ונתפסו? היו יהודים שהלשינו עליהם שהם מתפללים?
ת. לא, לא קרה.

ש. המשיכו גם ללמד?
ת. גם בסתר, אי אפשר היה ללמוד בבית ספר. בסתר למדו.

ש. מה עוד עשיתם לשמור על האווירה היהודית?
ת. אנחנו התכנסנו כל שבת. היו כאלה מקומות של סתר, דווקא שמרנו על זה, אפילו בראש השנה שהיה צריך לתקוע בשופר עמדנו בשמירה. עשינו שופר. אצלנו היה הכל. רק לא בבית הכנסת, רק במקומות סתר, כמו שאומרים.

ש. היו תפילות מיוחדות, נוספות?
ת. מיוחדות - בגלל המצב, עשינו כל ערב ראש חדש, כמו שעושים, יש תפילה מיוחדת שצריך להגיד, אבל ככה לא מחזיקים את זה ככה. אז - זה נקרא יום כיפור קטן. כל ראש חדש צמו, כי לא היה מה לאכול, אז צמו גם.

לקריאה נוספת:
מזכרונותיו של הרב סיני אדלר על חנוכה באושוויץ - בירקנאו
מזיכרונותיו של שלום אילתי : יום הכיפורים בגטו קובנה
מיומנו של משה פלינקר על חג השבועות וסוגיית "העם הנבחר"

באתר יד ושם:
עדויות נוספות בנושא חיי דת בתקופת השואה
לחיות בכבוד ולמות בכבוד – שמירה על חיי הדת (תערוכה מקוונת)
טקס – שמירת שבתות וחגים בתקופת השואה