על היחס שבין הזמן להוראתו בהיסטוריה: סוף דבר

אינני חושב שיש איזה טעם להתייחס בהיבט הזמן לתקופות נוספות בהיסטוריה, וזאת משום שלדעתי אין בכך הוספה משמעותית להבנת הנושא. כי די בהצגת שתי תקופות, כדי למקד באמצעותן את הזמן במידה הראויה.

במקום זאת, עדיך להתעכב על ההיבטים המרכזיים שהעליתי במאמרי עד כה לשם כך, אני מציע לחזור לנקודת ההתחלה. כפי שראינו, הזמן כשלעצמו אינו שייך לכלל המושגים הרגילים, וכשאנו מתייחסים לזמן, איננו מתכוונים לאותה מהות מופשטת, שעד היום לא הצליח בן-תמותה רגיל לשזוף את עינו בה, אלא לאותם מושגים מוגדרים, פחות או יותר, שאנו מזהים אותם כזמן.

בהמשך תהיתי על כך, שמושגים אלה, לא זו בלבד שהם רחוקים מעולמם של הילדים, דבר שהוא מובן בפני עצמו, אלא שהם רחוקים במידה דומה גם מתודעת המורים. עובדה היא, שגם הפרקים הנוגעים להוראת הזמן בספרות הדידקטית, אעפ"י שהם מתייחסים ברצינות רבה למושגי הזמן עוברים לסדר היום בכל מה שנוגע לעניין הזמן עצמו. היבט שתורם מעצמו לגישה המקבלת את הזמן כדבר מובן מאליו, שלא שווה להקדיש לו מחשבה מיותרת. לא הסתפקתי בציון העובדה, שמושגי הזמן קשים להבנה, אלא גם הסברתי, כמיטב יכולתי את הסיבות לאותם קשיים. בזיקה לכך, התייחסתי לשאלה, אם בכלל רצוי, משום קשיים אלה, ללמד ילדים מושגים שקשורים בזמן, לאור תפיסת הזמן האופיינית לילדים.

הצגתי חוות דעת השוללת בתכלית הוראה מכוונת של אותם מושגים, וכנגדה דעות סותרות לחלוטין, התומכות בהוראת מושגי הזמן. הצטרפתי בכל ליבי לאלה הסבורים, שכדי להבין היסטוריה יש להבין את מהות הזמן בכלל וזמן היסטורי בפרט.

מתיאור הזמן הכולל הזה עברתי למשקלו המיוחד של הזמן ההיסטורי. עמדתי על כך, שאף על פי, שהזמן הזה זהה לזמן הרגיל, הרי שבכ"ז מבחינים בו מאפיינים כאלה, המפרידים אותו מהזמן הרגיל, ובשל כך ראויים הבדלים אלה להסבר ראוי בפני עצמו. הסבר מפורט כזה יכול היה לצאת אל הפועל, אך ורק בעזרת המחשה מההיסטוריה עצמה, ובשל כך בחרתי בשתי תקופות שבאמצעותן הצגתי את הזיקה שבין הזמן להיסטוריה.