רוברט אואן מבקש לתקן את החברה

אל מול המציאות של ניצול מעמד הפועלים - קמו הוגי דעות שטענו כי החברה אחראית לכל פרט ופרט החי בתוכה, תקפו בחריפות את אי-הצדק השורר בחברה וביקשו לתקנו. הוגי דעות אלה כונו על ידי מבקריהם - "סוציאליסטים אוטופיסטים". בחזון החברתי שהציעו הוגי הדעות האוטופיסטים - ראו מתנגדיהם אוטופיה, תוכנית דמיונית ואידיאלית שאינה יכולה להתגשם במציאות.

האוטופיסט האנגלי רוברט אואן פעל להגשמת רעיונותיו, ואף זכה למידה מסוימת של הצלחה. אואן סבר כי הסביבה שבה האדם חי מעצבת את אופיו ואת התנהגותו. מעשי פשע שרווחו בקרב הפועלים שהצטופפו בערים, לא יימנעו לדעתו בענישה מחמירה, אלא בחינוך, ברכישת השכלה ובשיפור תנאי החיים. לכן, לדעתו של אואן, חינוך מתמיד של האדם בכל מעגלי חייו, מינקות ועד בגרות, הוא הכלי לשינוי פני החברה. אואן הציע להקים מערכת ארצית של מוסדות חינוך שיהיו פתוחים לכל ילד, ודרש לספק לכל אזרח תעסוקה ושכר הולם.

אואן החל להגשים את רעיונותיו בבית חרושת לבדים שניהל בניו-לנרק שבסקוטלנד. הוא הפחית את שעות העבודה של הפועלים בהדרגה מ-16 שעות ביממה לעשר שעות וחצי. אואן פעל לשיפור תנאי השיכון של הפועלים והקים למענם בתים חדשים ובהם דירות של שני חדרים - לכל עובד. בבתים הישנים הוסיף חדר לכל דירה. אואן דאג שפועל שחלה יקבל שכר בעת מחלתו ושיתף את הפועלים ברווחי בית החרושת - וכל זאת מבלי שהכנסותיו ייפגעו. במאבקו נגד השיכרות שרווחה בין הפועלים פתח חנות למשקאות והגביל את מכירת המשקאות החריפים לשעות ספורות בלבד. נוסף על כך ערך רישום של קניית משקאות חריפים על ידי הפועלים ומינה שוטר-לילה שירשום כל שיכור. השיכור נענש והיה צפוי לפיטורין אם ישתכר שוב. אואן אסר עבודת ילדים קטנים והעסיק במפעל שלו ילדים מגיל עשר ("בלבד").

בפעילותו היה אואן הראשון שחשב על חינוך ילדי פועלים כבר מגיל שנה. לבני שנה עד ארבע הקים גן ילדים, הגן הראשון לילדי עובדים שהוקם בבריטניה. אואן חייב את ההורים לשלוח את בני החמש עד עשר לבית הספר. אחד החידושים במוסד החינוכי שהקים אואן בבית החרושת בניו-לנרק היה חצר ומגרש משחקים לילדים. לבית ספר זה קרא אואן "מוסד לעיצוב האופי", וביקש כי יהיה זה מוסד שישרת את האוכלוסייה כולה: בשעות הבוקר שימש בית הספר את הילדים הצעירים, ובשעות אחר הצהריים והערב - את הילדים הגדולים ואת המבוגרים העובדים שרצו להשלים את השכלתם. ה"מוסד לעיצוב האופי" שימש גם כמועדון חברתי, היו בו חדרים לקריאה ועיון והתקיימו בו קונצרטים, הרצאות, ריקודים ושירה בציבור.

אואן פנה אל התעשיינים בקריאה להעלות את שכר הפועלים, לקצר את שעות עבודתם ולחדול מהעסקת ילדים. כך ביקש להקים חברה "ללא פשעים, ללא עניות, תוך בריאות שלמה של הנפש והגוף וכמעט ללא מצוקה".

פעולותיו של אואן היו פעולות חדשניות לזמנו. דבר המוסד החינוכי שהקים בניו-לנרק שבסקוטלנד התפרסם, ורבים - בני משפחות מלוכה, שגרירים, בישופים וכמרים - ביקרו בו וביקשו לצפות בהגשמתה של אוטופיה. אבל השפעתם הממשית של האוטופיסטים, ובכללם השפעתו של אואן, הייתה מועטה ביותר. פעולותיו זכו אמנם להתעניינות ולאהדה רבה, אבל רוב התעשיינים לא אימצו את רעיונותיו וחידושיו. עם זאת, עוררה פעילות האוטופיסטים מודעות לתיקונים חברתיים, כמו - חוק חינוך חובה, אורך יום העבודה, עבודת ילדים ועוד.

מרקס ואנגלס קוראים למאבק נגד דיכוי הפועלים

ככל שהלך תהליך התיעוש והעמיק, כן גדל מספר הפועלים שעבדו בבתי החרושת, במכרות, בנמלים, במסילות הברזל ובעבודות בנייה. הגידול במספרם של הפועלים העניק להם תחושה של כוח. בשנת 1829 קם באנגליה האיגוד המקצועי הראשון, והפועלים החלו להיאבק על זכויותיהם - על העלאת השכר, תשלום עבור שעות עבודה נוספות, הפסקה לארוחת צהריים, יחס מכבד מצד מנהלי העבודה. בתחילת המהפכה התעשייתית ראו עצמם הפועלים בעלי ברית של הבורגנים וסברו כי אלה יילחמו לצדם למען זכויותיהם - ונגד זכויות היתר של האצולה. אבל כעבור זמן התברר לפועלים כי עליהם להילחם גם נגד הבורגנים, שצברו הון וכוח ודיכאו את המוני העמלים.

קרל מרקס יחד עם פרידריך אנגלס, התוו דרך-פעולה למעמד הפועלים, לפרולטריון. בחיבור שכתבו ב-1848 "המניפסט הקומוניסטי", טענו מרקס ואנגלס כי המאבק בין מעמדות המייצגים כוחות כלכליים מנוגדים הוא המניע את ההיסטוריה האנושית מראשיתה. מאבק זה מתחולל בין מעטים השולטים באמצעי הייצור לבין הרבים - המייצרים, שאינם מקבלים תמורה הולמת לעבודתם. המעסיקים המעטים מגדילים את ההון המצוי ברשותם על ידי ניצול עבודת הפועלים ותשלום שכר לא הוגן.

לתפיסתם, רק מהפכה, מלחמת מעמדות, תתקן את המצב החברתי המעוות. בשלב הראשון צריכים הפועלים לשתף פעולה עם הבורגנות כנגד האצולה והמלוכה, ובשלב השני לעבור למאבק כנגד הבורגנות. במהלך המהפכה יפיל הפרולטריון את בעלי ההון - הקפיטליסטים השולטים באמצעי הייצור - ויתפוס את השלטון במדינה. אחרי המהפכה תקום, על פי תפיסת מרקס ואנגלס, חברה חדשה, חברה שוויונית. בחברה זו, חברה קומוניסטית, חברה המבוססת על שיתוף, יתבטלו ההבדלים בין המעמדות בחברה, והניצול החברתי יסתיים.

מפלגות וארגונים מייצגים את הפועלים

צעד נוסף לחיזוק מעמדו של הפועל נעשה עם הקמת מפלגות פועלים. ב-1863 נוסדה בגרמניה מפלגת פועלים ראשונה באירופה, ובראשה עמד פרדיננד לסל. מאז הוקמו במדינות המתועשות מפלגות פועלים, רובן מפלגות סוציאליסטיות שהושפעו מן התורה של מרקס ואנגלס. התמיכה במפלגות אלה הלכה וגברה, והן ייצגו את הפועלים במאבקם נגד בעלי הון ונגד ממשלות. המפלגות הסוציאליסטיות ביקשו לטפח חברה חדשה ושוויונית ללא מנצלים וללא מנוצלים. מספר חבריהן גדל בהתמדה, ובהשפעתן החלו המדינות בחקיקה סוציאלית. וכך החלה בגרמניה לראשונה חקיקה סוציאלית שהבטיחה ביטוח מפני אבטלה, תאונות, מחלה ופנסיה (1881),

בחוקי עבודה שחוקקו מדינות באירופה הוגבל מספר שעות העבודה ביום. נאסרה כליל עבודת ילדים, נחקק חוק חינוך חובה והותר על פי החוק לאיגודים המקצועיים לפעול. ב-1914 היו לכל מדינות אירופה, חוץ מרוסיה ומארצות הבלקן, חוקים בנושא עבודה ורווחה.

מפלגות הפועלים גם הקימו איגוד בינלאומי של הפועלים. פעילות זו תאמה את תפיסת מרקס, שלפיה הזיקה בין הפועלים בכל העולם עולה על ההשתייכות הלאומית או הדתית. המניפסט הקומוניסטי נחתם בקריאה "פועלי כל הארצות - התאחדו!" וכך, הוקם ב-1864 האינטרנציונל הראשון - האיגוד הבינלאומי של הפועלים, ומרקס השתתף בהנהגתו. הפועלים נאבקו במדינותיהם למען חקיקה סוציאלית אבל עם זאת ראו את עצמם שייכים למעמד עולמי הפועל לקראת מטרה משותפת. האינטרנציונל הראשון התפרק כעבור עשר שנים. ב-14 ביולי 1889, ביום השנה ה-100 למהפכה הצרפתית, נוסד האינטרנציונל השני ובו התקבלה ההחלטה לחגוג את חג הפועלים מדי שנה ב-1 במאי.

התנועה הסוציאליסטית עברה מאבקים פנימיים ופילוגים והופיעו בה שני זרמים מרכזיים: האחד נאמן לתורת מרקס ודגל בסוציאליזם מהפכני, כפי שהתרחש במהפכה ברוסיה בשנת 1917, והאחר, הזרם הסוציאל-דמוקרטי, אשר ביקש להשיג את מטרותיו באמצעות מאבק פוליטי-פרלמנטרי במדינות הדמוקרטיות.

 

המהפכה התעשייתית וצמיחת תנועת הפועלים - פרקים נוספים:

תהליך התיעוש באירופה
דמותה של חברה בתהליך תיעוש