תולדוט אתר ההיסטוריה - התאוששות היישוב היהודי בדור יבנה : ז. ההתאוששות היישובית והכלכלית

למרות הסבל שירד על ארץ-ישראל עם החורבן היתה ההתאוששות מהירה למדי, וכבר הזכרנו את השיקום של הערים שנהרסו. במקביל היתה השתקמות שאר תחומי החברה והכלכלה. על-פי הלכות מרובות ומעשים שונים הנזכרים בספרות התלמודית נראה כי הנהגת הערים פעלה כתקנה. ראשי הערים היו פעילים וסדרי הערים התבצעו כהלכה. בערים חשובות היתה מעין מועצה רחבה הקרויה 'חבר העיר'. המסורות מרבות לתאר את גידולה והתרחבותה של העיר ביתר, הסמוכה לירושלים.⁹⁹ המוסדות העירוניים כבתי-הספר, שווקים ופיקוח עירוני התפתחו והתנהלו כסדר. בולט בדור זה ארגון קופות הצדקה אם במישור הכלל לאומי ואם במישור העירוני. אכן מרובות ההלכות הקובעות את סדרי קופות הצדקה העירוניות והמסורות על פרנסי הצדקה ומעשיהם.¹⁰⁰ מן החכמים הנודעים בדור זה אנו מוצאים את רבי עקיבא עוסק הרבה בענייני צדקה. ומסתבר כי עיסוקו לא היה בענייני הצדקה שבעירו, אלא בעסקי הצדקה הכלל לאומיים. הוא התעסק בפרנסת עניים ונחשב ל'יד עניים'¹⁰¹ והקדיש דברים הרבה לעיון בהלכות בעסקי צדקה. לא מן הנמנע כי לו ולבית מדרשו מתייחסת הדרישה לבוא לעזרת האדם לפני שמטה ידו: 'אל תניחנו שירד'.¹⁰² חכם אחר, רבי חנינא בן תרדיון, אף הוא עסק בעסקי צדקה, אך כנראה שמעשיו קשורים בעירו – סכנין שבגליל.¹⁰³

ניתן אפוא לומר כי בדור זה שלאחר החורבן ניכרת חיונית מרובה בהתארגנות, ליכוד, פעילות ציבורית ועזרה הדדית. בקשר לארגון הציבורי מן הראוי להדגיש גם את איגודי האומנים שהלכות ומסורות שונות מלמדות עליהם. לרבים מן הארגונים האלה היו בתי-כנסת משלהם ובהם קיימו סעודות בחבורה. ברם להתארגנות היתה לא רק משמעות חברתית-דתית, אלא גם כלכלית. באיגודים אלו נקבעו סדרי שוק, קניה מרוכזת ומשותפת של חמרי גלם ואף נקבעו הסדרי ביטוח הדדיים של כלי העבודה: 'כל מי שאבדה לו ספינתו נעמיד לו ספינה אחרת.'¹⁰⁴ יש שההתארגנות כללה בעלי מקצוע שונים הקשורים בביצוע עבודה משותפת, כגון המקצועות הקשורים לבנין החל מן החוצב עד לחמר. כתף, בנאי ואדריכל.¹⁰⁵ איגודי אומנים, כשלעצמו אינו חידוש, אולם נראה שבתקופה זו לא רק הוקמו מחדש האיגודים, אלא גם התרחבה המסגרת הארגונית.

כמלפני החורבן כן גם בימים אלו מהווה החקלאות את הבסיס העיקרי של חיי הכלכלה. מסתבר שחיי החקלאות חזרו תוך דור אחד לתקנם. רוב ישראל התפרנס מן הקרקע וסתם עובד בארץ-ישראל הריהו חקלאי. מטעים רבים שסבלו מן המלחמה נשתקמו ואף נטעו מטעים חדשים. יתר על כן, הידע החקלאי התרחב והשתכלל. גם התעשיה בארץ שקשורה בעיקרה בעיבוד התוצרת החקלאית התרחבה; עובדי האדמה ראו ברכה בעמלם והמקורות מעידים על אזורים שונים בארץ המצטיינים בתוצרתם המשובחת. ובהקשר לכך נמצא המסחר ער ותקין. התחבורה היבשתית והימית לאורך החופים ובפנים הארץ פעלה כתקנה ותוצרת חקלאית הועברה ב'חמרת' וב'שיירה' בשווקי הארץ ובאזורים הסמוכים. בניגוד לימים שלאחר בר-כוכבא או לימי האנארכיה במאה השלישית אין למצוא בספרות התקופה טרוניות והבעת כאב על המצב הכלכלי הקשה. עדויות רבות ומגוונות מצטרפות לכלל תמונה של מצב כלכלי שפיר, ונראה שכבר לקראת סופה של המאה הראשונה היה המצב הכלכלי תקין למדי.

בימי הקיסרים האנטוניניים נסתעפה מאוד מפת הכבישים בארץ, נבנו גשרים רבים שמהם נהנה היישוב היהודי במישרין ובעקיפין. בשנת 106 סופחה הממלכה הנבטית אל הקיסרות הרומית ושנים אחדות לאחר מכן (111) החלו בסלילת בדרך שחברה את דמשק עם עקבה. בדרך זו עבר חלק גדול של סחר-החוץ עד חצי-האי ערב והמזרח הרחוק. נהנו מכביש זה אף הערים לאורך הדרך ובתוכם היישובים היהודיים והציבור היהודי בערים היווניות שבעבר-הירדן המזרחי. במיוחד ראוי להדגיש את גידולו של היישוב היהודי בעקבה, היא עציון גבר המקראית, ובעיר היוונית גרסה (גרש).

הערות שוליים:
99. ירוש', תענית פ"ד, סט ע"א; משנה, פאה ח, ז.
100. בבלי, קידושין כז, א.
101. בבלי, קידושין כז, א.
102. ספרא בהר, פרשה ה, עמ' קט ע"ב.
103. בבלי, עבודה זרה יח, א.
104. תוס', בבא מציעא יא, כד-כו, עמ' 397
105. בבלי, בבא מציעא קיח, ב.