מאגר מידע | חזרה3 | הדפסה

עמוד הבית > מדעי הרוח > מאגר מידע > ההיסטוריה של מדינת ישראל > כלכלה, חברה ותרבות

50 שנות היצוא הישראלי הן סיפור הצלחה מתמשך בכל קנה מידה השוואתי בינלאומי. ממדינה בעלת שיעור יצוא זניח בשנים הראשונות הפכנו למדינה מפותחת בתחום הצמיחה, הייצור והיצוא, כאשר השינוי אינו רק כמותי אלא, ואולי בעיקר, גם איכותי. ממדינה שיצואה הסתכם בכ-30 מיליון דולר ב-1949, הגענו ליצוא בהיקף של יותר מ-20 מיליארד דולר בשנת 1997. ממדינה שעיקר יצואה פרי הדר, קצת יהלומים ומעט מאוד יצוא תעשייתי, בעיקר יין לקידוש ומזון כשר, הפכנו למדינה שחלק מרכזי ביצוא שלה מורכב מפרי עבודתן של תעשיות עתירות ידע בתחומים רחבים ומגוונים של אלקטרוניקה, תוכנה, חומרה, אופטיקה, תקשורת ומכשור רפואי. ואילו היצוא החקלאי, שגדל כמותית להיקף של 800 מיליון דולר, מהווה רק 4% מסך היצוא הישראלי ומורכב בחלקו הגדול מפירות, ירקות ופרחים שלא גודלו כאן כלל לפני 50 שנה.

בראשית ימי המדינה לא הושם דגש מרכזי על פיתוח היצוא. למדינה היו דאגות אחרות גם בתחום הכלכלי. הדאגות העיקריות היו בתחום אספקת מזון ותעסוקה לאוכלוסייה הגדלה בשיעור מהיר בשל גלי העלייה ההמונית. חשבנו שכדי לחסוך מטבע זר, שלא היה לנו, עלינו לעשות כל מאמץ כדי לייצר את צרכינו הבסיסיים במזון ובביגוד בעצמנו כאן על אדמת המולדת ובעבודה עברית. כך נולדה תעשיית הטקסטיל, והמשק החקלאי פיתח את ענף הכותנה וניסה לגדל הכול כאן בארץ. הדבר תרם לחיסול האבטלה וסייע לקליטת העלייה.

אך בראשית שנות ה-60, עם תחילת פעילותו של השוק האירופי המשותף, התברר כי תם זמנם של המשקים האוטרקיים וכי העולם צועד לקראת שוק תחרותי חופשי, שבו כל מדינה צריכה להתמחות בתחומים שיש לה בהם יתרון יחסי. כך החל בישראל המעבר ההדרגתי למשק מתמחה, שאת פירותיו אנו קוצרים ורואים בעליל בשנת היובל. גורם נוסף נבע מן הכורח הביטחוני. בשנות ה-50 המאוחרות התברר כי במרוץ החימוש המזרח התיכוני ישראל אינה יכולה לסמוך רק על עזרת זרים, והיא חייבת לפתח כוח ייצור עצמאי שיעמוד לימינה ביום פקודה. כך הוקמו התעשייה האווירית, רפא"ל, פותחה התעשייה הצבאית והוקם הכור בדימונה. ראייה זו השתלמה נוכח האמברגו בתקופת מלחמת ששת הימים שדחף קדימה את התעשיות הביטחוניות, הממלכתיות והפרטיות. בתחילה היו תעשיות אלו קודש לצורכי הביטחון של ישראל. אולם נוכח המוניטין והיוקרה שרכשה תוצרתם בביצועים הטובים החל להתפתח שוק יצוא שהלך ונתרחב. בשנות ה-80, עם הצטמצמות המאבק הבינגושי, שחררו התעשיות הללו כוחות ואמצעי ייצור שעברו לתעשייה האזרחית.

בשנת 1960 עדיין ייצאנו בשיעור נמוך של 400 מיליון דולר. בשנת 1970 גדל היצוא עד לשיעור של 750 מיליון דולר בלבד. בממוצע כיסה היצוא רק כמחצית מן היבוא. אולם בשנות ה-70 החל המהפך הגדול ביצוא, שהגיע בשנת 1980 ליותר מחמישה מיליארד דולר. בשנת 1990 התקרבנו ל-12 מיליארד, וב-1997 ייצאנו ביותר מ-20 מיליארד, כאשר היצוא מכסה בממוצע כ-70% מן היבוא. גם הגידול ביצוא לנפש מרשים - משיעור של $26 לנפש בשנת 1950, $101 ב-1960, $246 ב-1970, קפצנו כמה מדרגות ל-$1,358 לנפש בשנת 1980, $2,449 ב-1990, וכ-$3,600 לנפש בשנת 1997.

מעניין הוא השינוי הדרמטי במבנה היצוא שחל במיוחד מאז שנת 1970. באותה שנה היווה היצוא התעשייתי 51% מסך היצוא, היצוא החקלאי - 17%, ויצוא היהלומים - 31%. יצוא היהלומים שמר על חלקו היחסי בכלל היצוא, אולם בשנת 1997 היווה היצוא התעשייתי 64% מכלל היצוא, ואילו שיעורו של היצוא החקלאי ירד ל-4% בלבד. גם המבנה הפנימי של היצוא התעשייתי השתנה. ירד משקלם של ענפי המזון המעובד והטקסטיל, ועלה משקלם של ענפי האלקטרוניקה, התקשורת וההיי-טק וכן הכימיקלים לסוגיהם. פחת גם משקלו של היצוא הצבאי מכ-30% מסך היצוא התעשייתי בראשית שנות ה-80 לכ-20% בשנת 1997, ובמקביל עלה משקלו של היצוא התעשייתי האזרחי, בעיקר בענפי התעשייה עתירת הידע.

במהפך שחל בתחומי היצוא, לא הלך לאיבוד הניסיון הכביר שנרכש בשנות ה-50, ה-60 וה-70. הפיתוח החקלאי הנרחב של שנות המדינה הראשונות הפך כיום להיי-טק חקלאי, תוך התמקדות ביצוא אגרו-טכנולוגי של שיטות השקיה ועיבוד מתוחכמות ושל מוצרי מזון טריים ייחודיים לנו הן בשל האקלים או בשל הפיתוחים המיוחדים והניצול הטוב של כלי ההנדסה הגנטית שלנו. בתחום הביגוד עברנו, תוך משברים לא קלים, לעיצובי אופנה ייחודיים, והוא הדין בענף התכשיטים.

מהפכה תעשייתית מיוחדת ודרמטית החלה בישראל באמצע שנות ה-80 והתחזקה בשנות ה-90 - מהפכת ההיי-טק. ישראל נחשבת כיום לאחת המדינות המובילות והמחדשות בתחום זה, יותר ממדינות תעשייתיות מפותחות ועשירות מאתנו. זאת משום שהשכלנו לפתח ולנצל את האוצר הטבעי הייחודי שלנו והוא המוח היהודי.

הגורמים למהפכת ההיי-טק
כמה גורמים חברו יחד והביאו למהפכת ההיי-טק הישראלית:

* השתחררות כוח אדם ואמצעים עקב צמצום התעשיות הצבאיות בעולם ומעבר הידע, הניסיון והיוזמה שנצברו בתעשיות אלו לתחום האזרחי בתקשורת, אלקטרוניקה, אופטיקה, ציוד מכני עדין ועוד.

* הצטרפות ישראל להסכמי סחר חופשי תחילה עם ארה"ב ואחר-כך עם קנדה, ארצות האיחוד האירופי, אפט"א ועוד, שחייבו התמחות גוברת והולכת בתחום תעשיות עתירות הידע.

* העלייה הגדולה ממדינות חבר העמים הביאה לארץ ציבור גדול של מומחים ועובדים לתעשיות ההיי-טק - מהנדסים, הנדסאים, מדענים ואנשי מקצועות הרפואה. הצורך למצוא להם תעסוקה מתאימה וכושר ההסתגלות המהיר שלהם נתן לתעשיות שקלטו אותם דחיפה אדירה.

* החל מראשית שנות ה-90 השקיעו הממשלות סכומים ניכרים יותר מבעבר בתחומי המו"פ וסייעו לחברות סטארט-אפ, עובדה שתרמה להתרחבות הניכרת של תחום ההיי-טק בישראל. הוקמו גם קרנות דו-לאומיות להשקעה בתחומים אלה. בעקבות ההון הציבורי החל להגיע לתחומים אלה גם ההון הפרטי, ישראלי וזר, במסגרת קרנות הון סיכון.

* מדענים ומהנדסים ישראליים שנאלצו לצאת לחו"ל, בעיקר לארה"ב, בשנות ה-70 ובראשית שנות ה-80, בהעדר מספיק מקומות עבודה בתחומם החלו לחזור לארץ ולהביא לכאן מניסיונם. לא מעט חברות היי-טק גדולות שבהן עבדו, החלו לנצל את שובם לארץ כדי להקים כאן מרכזי מחקר ופיתוח ומרכזי ייצור על מנת לא לאבד את הניסיון שרכשו בעבודתם בחו"ל. כך הגיעו לארץ חברות כגון מיקרוסופט, אינטל, מוטורולה, ווישיי ועוד, לאחר שנים רבות שבהן חברות בינלאומיות גדולות חששו לפעול בישראל מפחד החרם ערבי.

* תחילת תהליך השלום מוועידת מדריד בשנת 1991, דרך הסכמי אוסלו והשלום עם ירדן הביאו לחיזוק מעמדה הכלכלי הבינלאומי של ישראל, הגדלת ההשקעות הזרות בה ופתיחת שווקים חדשים שהיו סגורים בפנינו בעבר כמו סין, קוריאה, הודו ובמידה רבה גם יפן.

השינוי המהפכני שחל בעשור החמישי לקיומה של מדינת ישראל מתבטא בנתונים הבאים:
בשנת 1991 היוו ענפי ההיי-טק לסוגיו 23% מסך היצוא התעשייתי, ואילו ב-1997 הגיעו להיקף של 33%. עיקר הגידול בא על חשבון הירידה היחסית ביצוא של ענפי המזון, ההלבשה, מוצרי צריכה, גומי ופלסטיק, בעוד הכימיקלים (20%) וענפי מתכת, מכונות וציוד (14%) שומרים על מיקומם היחסי. בשנות ה-90 ענפי ההיי-טק הם המובילים את היצוא. ברוב השנים הללו קצב גידול יצוא ההיי-טק עולה על קצב גידולו של סך היצוא.

אין לי ספק, כי גם בעתיד הנראה לעין עיקר הסיכוי לפיתוח היצוא טמון בתחום ההיי-טק לסוגיו: תקשורת, אלקטרוניקה, תוכנה, חומרה, אינפורמציה, מולטימדיה, אינטרנט, מכשור רפואי ותחומי המיקרוביולוגיה. אלה מחייבים השקעה נרחבת בתשתית החינוך הטכנולוגי כיוון שלא צפויים עוד גלי עלייה המונית, ואבן הנגף העיקרית כיום בענפים אלו היא המחסור בכוח אדם מדעי, הנדסי וטכני. יש גם להגדיל את היקף ההשקעות במו"פ ובחברות סטארט-אפ הן על-די הון ממשלתי ובין-ממשלתי והן על-ידי הסקטור הפיננסי הפרטי. ההתמקדות בתעשיות עתירות הידע אינה צריכה לבוא על חשבון תעשיות אחרות שלהן פוטנציאל יצוא מוכח כגון ענפי הכימיקלים, המזון, העיצוב והאפנה. עלינו רק לזכור כי אנו נאבקים בעולם תחרותי פתוח וחופשי וכוחנו הוא במוח, בתחכום, ביכולת החדשנות ובכשרון להתאים את התעשיות שלנו לעולם הכלכלי משתנה, שהופך להיות יותר ויותר עולם פתוח, ללא גבולות וללא חומות של מכסים, סובסידיות וחסמים מנהליים.

בתחום זה רבה חשיבותו של מכון היצוא הישראלי המגיש ליצואנים, ובעיקר ליצואנים מתחילים, קטנים ובינוניים, סיוע נרחב בתחומי השיווק, המידע, ההדרכה וארגון ביתנים ישראליים בתערוכות בינלאומיות. אחד החסמים העיקריים בדרך לגידול היצוא הישראלי הוא בתחום השיווק. העם היהודי היה באלפיים שנות גלות סוחר גדול ותעשיין קטן. היום התהפכו היוצרות: אנו חדשנים ונועזים בתחום הייצור ופחות חדשנים ומתוחכמים בתחום השיווק. עלינו לשקוד בשנים הקרובות על חיזוק הנושא השיווקי בהשקעה, בחינוך ובהדרכה ובעידוד שיתופי פעולה עסקיים בין הכוח המפתח בארץ לבין הכוח המשווק והמשקיע בחו"ל.

אני משוכנע שכמה מן התכונות הישראליות האופייניות - העדר שגרתיות, נועזות, יכולת לעקוף מחסומים מלאכותיים, הסתגלות מהירה לתנאים המשתנים - תכונות שהביאו לנו הישגים לא מבוטלים בתעשיות המתוחכמות, יעזרו לנו גם להמשיך ולהתפתח בעולם החדש של המאה ה21-. עלינו לזכור היטב שעתיד היצוא מותנה גם במדיניות נבונה המותאמת לעולם החופשי התחרותי, לא הגנות מלאכותיות אלא השקעות בתשתית האנושית והטכנולוגית, במדע המחקרי והיישומי, בתשתית התקשורת והתחבורה ובאיכות הסביבה שבה פועלת התעשייה המתוחכמת זאת ביחד עם מדיניות ריבית ומדיניות תקציבית המביאה בחשבון את צורכי היצוא ורווחיות ענפי היצוא יחד עם צורכי הפיתוח של הענפים להם פוטנציאל גידול ביצוא. אם כך ננהג, לא רק נשמור על מקומנו הטוב באמצע העולם המפותח, אלא נתפתח בעשורים הבאים להיות מדינה מתקדמת ביותר בתחומי הצמיחה והיצוא ונגשים את חזונו של דוד בן-גוריון ונהיה אור לגויים בהיי-טק, אם לא למעלה מזה.


* אמיר חייק - מנכ"ל מכון היצוא הישראלי.

ביבליוגרפיה:
כותר: 50 שנות יצוא : מתפוזי יפו ל"עמק הסיליקון" הישראלי
מחבר: חייק, אמיר
שם ספר: אישים ומעשים בישראל : ספר היובל
עורכי הספר: אהרוני, שרה ; אהרוני, מאיר
תאריך: 1998
הוצאה לאור : מקסם
הערות לפריט זה: 1. אמיר חייק - מנכ''ל מכון היצוא הישראלי.